לפרשת מסעי – מגיע לי

"אלה מסעי בני ישראל" (במדבר ל"ג, א')

"למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה, ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות, צא מהם י"ד שכולם היו בשנה הראשונה קודם הגזירה, משנסעו מרעמסס עד שבאו לריתמה, שמשם נשתלחו מרגלים, שנאמר (לעיל י"ב, ט"ז) ואחר נסעו העם מחצרות וגו', שלח לך אנשים וגו' ( שם י"ג, ב'), וכאן הוא אומר ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה, למדת שהיו במדבר פארן, ועוד הוצא משם ח' מסעות שהיו לאחר מיתת אהרון, מהר ההר עד לערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמונה ושלושים שנה, לא נסעו אלא עשרים מסעות, זה מיסודו של רבי משה הדרשן". (רש"י)

מגיע לי. אנשים חושבים את זה גם אם הם לא מבטאים את זה במילים. בדרך כלל אנשים מתכוונים לכך שמגיע להם יותר, שהם לא מקבלים מספיק. הם חושבים על עצמם שהם אנשים טובים, שעובדים קשה, שמשקיעים הרבה ולכן, חושבים, מגיע להם לקבל את מה שהם רוצים.

לפעמים אנחנו לא מודעים לעובדה שהקב"ה הוא זה שמחליט מה שמגיע לנו והוא זה שקובע מה אנחנו נקבל בסופו של דבר. הבעיה הזו מתעוררת אצלנו כאשר אנחנו חושבים שאנחנו בתור לקידום. אם זה בעניינים כספיים, אם זה במונחים של בריאות או אם זה בנוגע ליוקרה וכבוד. אנחנו חושבים שמן הראוי שנקבל משהו מסוים אך בסופו של דבר לא קיבלנו את מה שציפינו שנקבל, לא קיבלנו את מה שאנחנו חושבים שמגיע לנו. ואז אנחנו כועסים. כועסים על המערכת. אנשים שוכחים שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם ומתוך האכזבה אנו אומרים לעצמם למה שאתפלל אם אני לא מקבל את מה שאני רוצה.

איך מתמודדים עם הבעיה הזאת?

קריאה קלה בפרשתינו ובדברי רש"י תיתן לנו כלי שיכול לעודד אותנו ולתת לנו פתרון.

רש"י, יחד עם פרשנים אחרים, שואל: מה ראתה התורה למנות את ארבעים ושתיים התחנות, שעברו בהם אבותינו, בזמן נדודיהם במדבר? רש"י עונה שפירוט מקומות החניה של בני ישראל במסעם במדבר, מגלה לנו את החסד שעשה הקב"ה עם עם ישראל. אף-על-פי שאחרי חטא המרגלים השם גזר עליהם טלטול במדבר, הוא לא העמיס עליהם יותר מידי טלטולים. הם לא נדדו יום יום. במשך שלושים ושמונה שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. השם הראה חסד לעם ישראל בזה, שלא דרש מהם הליכה במדבר ללא הפסקה. הקב"ה לא עייף אותם בהליכה במשך ארבעים שנה רצופות. אחרי שגזר עליהם את הגזירה של טלטול במדבר יכולנו להניח, שיקרה הגרוע ביותר אבל השם הקל עליהם, הראה להם חסד. על זה הרינו לשבח אותו משום שהוא נתן לבני ישראל מתנה. לכן רשימת מסעות בני ישראל משמעותית כל כך, התורה מציינת אותם כדי להדגיש כמה מעטים היו בזמן הנדודים של בני ישראל.

נכון – השם אכן טלטל את בני ישראל במדבר אבל הוא היה יכול לעשות שזה יהיה הרבה יותר גרוע ולא עשה כן.

מדבריו של רש"י עולה שאנחנו צריכים לחייך, לשמוח ולשבח את השם כל הזמן משום שתמיד יכול להיות יותר גרוע ואולי הגיע לנו שיהיה יותר גרוע.